החלטה
בפני בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי בנוסף למומחה בתחום זה אשר כבר מונה בתיק.
התובע, יליד 1969, נפגע בתאונת דרכים ביום 27.2.06 עת נהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת. התובע פנה למרפאת קופ"ח לאחר התאונה והתלונן על כאבי צוואר וגב תחתון. ביום 1.3.06 פנה לחדר מיון והתלונן על כאבי כתפיים וגב תחתון. בחדר המיון נרשם: "נינוח לחלוטין, ראש, סנטר, צוואר חופשי ללא רגישות בעמ"ש...גפיים מניע בחופשיות. נוירולוגית כח גס תקין ללא חסר נוירולוגי משמעותי". בצילום רנטגן מיום 27.3.06 נרשם "לורדוזיס מיושר של ע"ש צווארי". בחודשים לאחר מכן נרשמו תלונות על כאבים בעמוד השדרה המתני עד כדי קשיים בהליכה. התובע צרף לתביעתו בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי בטענה לכאבים והגבלות בתנועות הגב והצוואר. ביום 17.12.07 ניתנה החלטה בדבר מינויו של ד"ר גד ולן, מומחה בכירורגיה אורטופדית וניתוחי עמוד השדרה, כמומחה רפואי בתחום האורטופדי בתיק זה. ביום 15.5.08 ניתנה חוות דעתו של ד"ר ולן. התובע התלונן בפני המומחה על כאבי גב תחתון והקרנה לישבן ולגפיים התחתונות. במסגרת חוות דעתו ציין ד"ר ולן כי לתובע קיפוזיס גבית מוגברת, הליכה תקינה, מבחן ע"ש רומברג שלילי. לגבי טווחי תנועות הגב התחתון נרשם: כיפוף 10 מעלות בעמידה בברכיים ישרות, 100 מעלות בישיבה בברכיים ישרות כאשר הגב משתתף בתנועה, יישור 10 מעלות, הטיה 20 מעלות לכל צד. טונוס שרירים תקין, ללא דלדול שרירים, כח גס שמור, תחושה שמורה, החזרים גידיים תקינים ושווים ללא החזרים פתולוגיים. הרמת רגל ביישור 80 מעלות דו צדדית, מבחן לסג שלילי. בבדיקת C.T. עמוד שדרה מתני נמצא בלט אחורי ימני של L-5 S-1. ד"ר ולן סיכם ממצאיו ורשם כי לא קיימת הגבלה אותנטית בתנועות הגב התחתון, לא קיים פחת נוירולוגי או סימני גירוי שורשי. בנסיבות אלו קבע כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונה.
התובע ביקש לחקור את המומחה וד"ר ולן נחקר בבית המשפט ביום 28.6.09. בחקירתו ציין כי טווח התנועות התקין בכיפוף הוא 90 מעלות, כאשר כל טווח נמוך מזה נחשב הגבלה בתנועות. יישור תקין הוא טווח של 30 מעלות. הטיה תקינה – טווח של 45 מעלות. לעניין הגבלת התנועות שנרשמה לגבי התובע ציין: "אני מסכים שהתוצאות בבדיקה הישירה תואמות הגבלה קשה בטווח התנועה, לפי הכיפוף, אני אמור לתת 30% נכות. אני יכול למדוד למעשה בהיסח הדעת רק כיפוף, אין לי שום דרך למדוד הטיה או יישור. אני למעשה הסתמכתי על הפער הבלתי הגיוני בין בדיקה של עמידה בברכיים ישרות לבין עמידה (צ"ל ישיבה, א.ל.) בברכיים ישרות. ראיתי גם שמבצע כיפוף של הגב, מה שלא היה מסוגל לעשות כשעמד, משום כך אני לא מקבל את טווחי היישור וההטיה כטווחים אותנטיים. בפועל, לא ראיתי שהוא מבצע אותם יותר טוב מאשר בבדיקה...מבחינתי כשהוא עמד בפני והציג לי מצג מסוים ואחר כך בבדיקה בלתי ישירה נוכחתי שזה לא המצב, אני לא יכול לקבל את התוצאות של מה שאני לא יכול לבדוק בצורה עקיפה". הוא אישר כי אין לו ידיעה ישירה על כך שלא קיימת הגבלה אמיתית בתנועות היישור וההטיה: "הידיעה שלי עקיפה". המומחה נשאל אם יש מקום לבדוק את התובע שוב והשיב בשלילה: "אני עכשיו אבוא לבדוק אותו, לא תהיה לי דרך לבדוק בהיסח הדעת. הוא יודע למה לצפות. בהנחה שבדיקה נוספת תאושר, יש להפנותו לבדיקת תנועה ממוחשבת שמסוגלת גם לבדוק מהימנות בדיקה...אני לא חושב שבבדיקה חוזרת אצליח לדייק יותר. המכון כן יכול". הוא הסביר כי הבדיקה תלויה בשיתוף פעולה של הנבדק "אבל אם הנבדק לא ישתף פעולה החזרה על התנועות תמצא מתי ההגבלה לא אותנטית". לעניין בלט הדיסק שנמצא בבדיקות ההדמיה השיב כי הוא יכול להסביר את ההקרנה לישבן ולגפיים וכי, על פי מחקרים בארה"ב, 20% מהאוכלוסיה עד גיל 40 ו 40% מהאוכלוסיה בין גיל 40 ל – 60 סובלים מבלט דיסק, וללא כאבי גב.
לאחר חקירת המומחה ביקש ב"כ התובע להפנות התובע לבצע את הבדיקה הממוחשבת אותה ציין ד"ר ולן, ובהחלטתי מיום 28.6.09 החלטתי כי יש לאפשר לתובע לבצע הבדיקה וכי תוצאותיה יועברו לד"ר ולן.
התובע בצע בדיקת הערכה תפקודית ממוחשבת ביום 23.9.09 והתוצאות הועברו לד"ר ולן. ד"ר ולן ערך חוות דעת משלימה לאחר קבלת התוצאות. בחוות דעתו מיום 4.10.09 ציין כי הבודק מצא סיבולת שרירי גב שהיא מתחת לאחוזון 25, סיבולת שרירי בטן תחתונה תחת אחוזון 25, הגבלת כיפוף גב תחתון שהיא 52% מהתקין, הגבלת יישור 55% מהתקין, הטיה צידית לשמאל 56% מהתקין, הטיה צידית לימין 37% מהתקין, הרמת רגל שמאל ביישור 19% מהתקין והרמת רגל ימין ביישור 21% מהתקין. ד"ר ולן ציין כי בדו"ח תקפות הבדיקה והערכת האותנטיות שלה רשם הבודק כי "אין בטחון מלא כי תוצאות הבדיקה היו מקסימליות ויכול להיות סימן של אי שיתוף פעולה מקסימלי ואי עקביות במאמץ". ד"ר ולן ציין כי "בדוח מצוין במפורש כי כאשר נבדק כיפוף הגב שלא לפי ציפיות הנבדק, נמצאה סטייה מהטווח הצפוי, וממצא זה תומך בדעתי כי מגבלות התנועה שהדגים הנבדק עת נבדק במרפאתי, לא היו אותנטיות. בבדיקה הממוחשבת נמצא שלאחר הסחת דעתו למטרת הבדיקה, הדגים טווח תנועה טוב מזה שהדגים במנח המקובל של כיפוף בעמידה. כיון שבבדיקה הממוחשבת ניתן לבודד את טווח כיפוף הגב מטווח תנועת הכיפוף ממפרקי הירכיים, הרי שבדיקה זו תומכת במסקנותי כפי שנכתבו בחוות הדעת מיום 15.5.08".
ב"כ התובע הפנה שאלות הבהרה לד"ר ולן. ד"ר ולן אישר כי בבדיקה הממוחשבת, בנוסף לבדיקות הערכת טווחי עמוד השדרה המתני, בוצעו בדיקות הערכה נוספות אשר לא נועדו להערכת טווחי תנועות עמוד השדרה המתני. הוא אישר שכל טווחי תנועות עמוד השדרה המתני, שש במספר, נבדקו פעמיים. הוא אישר כי למעט בבדיקה אחת (lateral flexion right) בכל טווחי התנועה האחרים התקבלו תוצאות דומות בשתי הבדיקות. הוא אישר כי בבדיקת horizontal validity רק בבדיקת יכולת הרמה בכיפוף גב הייתה לכאורה אינדיקציה לאי שיתוף פעולה ואילו בבדיקת יכולת הרמה בכיפוף ברכיים ובבדיקת יכולת הרמה בגובה הכתפיים הייתה אינדיקציה לשיתוף פעולה. הוא אישר כי הקביעה בדו"ח הבדיקה כי התפקוד והביצועים של הנבדק בזמן הערכת התפקוד היו תקפים ברמה של פחות מ – 70% מתייחסת לכלל הבדיקות שנערכו ולא לבדיקת עמוד השדרה המתני בלבד. הוא אישר כי 4 מתוך 6 התוצאות הבלתי צפויות מתייחסות לכח האגרוף ולא לתנועות עמוד השדרה המתני. הוא השיב בשלילה לשאלה "האם נכון כי מסקנת הבודק אינה קובעת באופן פוזיטיבי כי הנבדק לא שיתף פעולה במהלך בדיקתו, אלא קובעת ש"אין בטחון מלא" שתוצאות הבדיקה היו מקסימליות וייתכן שזהו סימן לחוסר שיתוף פעולה מלא ואי עקביות במאמץ".
לאחר קבלת תשובותיו של ד"ר ולן ביקש ב"כ התובע להפנות שאלות הבהרה גם למי שערך את הבדיקה, ד"ר מורגראף. הותרה שאלת הבהרה בהתייחס לשיתוף הפעולה של התובע בבדיקות. ד"ר מורגראף השיב כי לפי הבדיקות של טווח תנועת הגב תחתון ה- COV היו פחות מ 15%, מה שיכול להעיד על שיתוף פעולה. בבדיקות NISH (הרמה מ 4 מצבים) הסדר אינו לפי הציפיות. סך כל התוצאות הבלתי צפויות בכלל הבדיקות הן 6 מתוך 16, שהן 37%. ד"ר מורגראף ציין כי הציפיה היא שיהיו לפחות 70% תוצאות לפי הציפיות ובבדיקות התובע הן היו 62.5%. לכן, אין בטחון מלא שיש שיתוף פעולה מקסימלי. הוא ציין כי יש סיבות רבות לאי שיתוף פעולה, אחת מהן היא פחד הנבדק מכאב ופחד להזיק לעצמו שוב.
לאחר קבלת תשובותיו של ד"ר מורגראף ביקש ב"כ התובע למנות מומחה רפואי נוסף כי, כך נטען, בהתאם לבדיקות הממוחשבות קיימת אמינות לגבי תנועות עמוד השדרה המתני וקיימת הגבלה אמיתית בתנועות. חוסר שיתוף הפעולה שנמצא הוא רק בהתייחס לטווח אחד מתוך ששה, והוא מוסבר בפחד של התובע מכאב.
לאחר דיון בנושא בישיבת קדם המשפט ביום 12.9.10 הוחלט כי ב"כ התובע יפנה שוב לד"ר ולן בצירוף תשובתו של ד"ר מורגראף. ד"ר ולן התבקש להשיב באופן מנומק אם יש בהתייחסותו של ד"ר מורגראף כדי לשנות את חוות דעתו. בתשובתו מיום 10.10.10 השיב ד"ר ולן כי אינו רואה מקום לשנות חוות דעתו, כי "ד"ר מורגראף עדיין מציין כי אין ביטחון מלא לשיתוף פעולה מקסימלי".
בישיבת יום 15.2.11 חזר ב"כ התובע על בקשתו למנות מומחה רפואי נוסף. נטען כי ד"ר ולן כתב את חוות דעתו על פי תחושתו כי אין מדובר בטווח תנועה אמיתי, בעוד שעל פי הבדיקה הממוחשבת קיימת אמינות בבדיקות טווח תנועות עמוד השדרה המתני, שהרי רק תוצאה אחת מתוך שש הייתה בלתי צפויה. התוצאות הבלתי צפויות ניתנות להסבר על בסיס תשובתו של ד"ר מורגראף כי אדם שכואב לו לא יחזור על אותה הפעולה. ב"כ התובע טוען כי ד"ר ולן עצמו אישר בחקירתו כי אינו יודע אם קיימת הגבלת תנועות לתובע.
הנתבעת מתנגדת לבקשה, היא טוענת כי המומחה הסביר את חוות דעתו ואין הצדקה למנות מומחה נוסף.
לאחר בחינת נסיבות העניין, מסקנתי היא כי אין מנוס מקבלת הבקשה.
אכן, מינוי מומחה נוסף באותו התחום בו כבר מונה מומחה מטעם בית המשפט לא יעשה כדבר שבשגרה. ההנחה היא שהמומחה שמונה פעל באופן מקצועי וראוי ויש לסמוך על חוות דעתו. עם זאת, קיימים מקרים חריגים בהם בית המשפט יהיה סבור כי הוא זקוק לחוות דעת נוספת על מנת שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו. מינוי מומחה נוסף ייעשה "באותם מקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהא זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידיו...מינוי מומחה נוסף...יכול שייעשה...בכל אותם מקרים בהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו. כשתתקבל חוות דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע, בעת כתיבת פסק הדין, בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן" (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל, פ"ד נו(4) 673. וראה עוד: רע"א 4195/02 סהר נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774; ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב, 24.11.05; ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 583 ואילך).
ולענייננו. אני מקבלת באופן מלא את קביעתו של ד"ר ולן, קביעה שבמומחיות, כי בעת בדיקת התובע על ידו התובע לא שיתף פעולה באופן מלא בבדיקה והדגים הגבלת תנועות שאינה אמיתית, לפחות בחלקה. ד"ר ולן ציין באופן מפורש כי ההגבלה הקשה שהדגים התובע בתנועת הכיפוף בעמידה אינה יכולה להיות הגבלה אותנטית, לאור תנועת הכיפוף בישיבה שהייתה ללא הגבלה. גם מסקנתו של ד"ר ולן, כי אינו יכול לתת אמון בתובע גם באשר ליתר תנועות עמוד השדרה שהראה בבדיקה, ולכן אינו יכול להגיע למסקנה פוזיטיבית כי נותרה לו נכות צמיתה בשל כך, היא סבירה ומקובלת עלי. לא נפל כל פגם בחוות דעתו של ד"ר ולן. עם זאת, ד"ר ולן עצמו אישר כי אינו יודע אם קיימת לתובע הגבלת תנועות אמיתית עקב התאונה. מעיון בדו"ח הבדיקה הממוחשבת שעבר התובע קשה לבית המשפט להגיע למסקנה חד משמעית בדבר אמינות הגבלת התנועות, שהרי, מחד, נמצא ממצא של חוסר שיתוף פעולה ב 62% מכלל הבדיקות, כאשר ממצא של פחות מ 70% מלמד על חוסר מהימנות בבדיקות, אך מאידך, בתנועות עמוד השדרה נמצא ממצא כזה רק בתנועה אחת מתוך שש וד"ר מורגראף אישר כי חוסר שיתוף פעולה יכול להיגרם גם עקב פחד מכאב ולא רק כתוצאה מחוסר שיתוף פעולה מכוון. ד"ר ולן השיב כי אינו מעוניין לבדוק שוב את התובע ואינו סבור כי יוכל להגיע למסקנות אחרות לגביו. בנסיבות אלו, בית המשפט נותר עם חוות דעת של מומחה אשר ממנה לא ניתן לדעת אם לתובע מגבלת תנועות אמיתית ומהי. קיימים ספקות בדבר יכולתו של בית המשפט להכריע בנושא הנכות הרפואית על בסיס חוות הדעת הקיימת ובהתחשב בכלל הנתונים הקיימים. אציין שוב, כי אני סבורה כי ד"ר ולן פעל כהלכה בעת עריכת חוות דעתו, שהרי התובע, אשר לא שיתף פעולה בבדיקה, הוא זה שהביא למסקנתו של ד"ר ולן כי אינו יכול לקבוע ממצאים בדבר נכות בתיק זה. עם זאת, על מנת לא לקפח התובע נוכח הספק אשר נותר, אם אכן נותרה לו נכות עקב התאונה, שהרי אפשרות כזו לא נשללה, אני סבורה כי יש לאפשר לו להיבדק פעם נוספת על ידי מומחה, כאשר מובהר ומודגש כי הפעם על התובע לשתף פעולה באופן מלא בעת הבדיקה. למומחה הנוסף יועבר כל התיעוד הרלוונטי בתיק עד כה, לרבות חוות דעתו של ד"ר ולן, פרוטוקול חקירתו בבית המשפט, תשובות ההבהרה שלו, דו"ח הבדיקה הממוחשבת, תשובותיו של ד"ר מורגראף והחלטה זו.
חוות דעתו של ד"ר ולן תישאר כחוות דעת תקפה בתיק ואין בהחלטה זו כדי לפגוע במקצועיותו ומומחיותו של ד"ר ולן, כמפורט לעיל.
אני ממנה כמומחה נוסף בתחום האורטופדי את ד"ר משה לוינקופף. בשכרו, בסך 4000 ₪ בתוספת מע"מ, ישא התובע.
התיק נקבע לק"מ נוסף ליום 3.7.11 בשעה 08:30.
ניתנה היום, י"ג אדר א תשע"א, 17 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.